רש"י
כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה. זוּ כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר, "כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל":
תורה תמימה
כרם היה לשלמה וגו'. כרם אלו ישראל שנאמר (ישעיהו ה׳:ז׳) כי כרם ה' צבאות בית ישראל, היה לשלמה – למלך שהשלום שלו סותואר להקב"ה, ככי שיבא בדרשה הבאה בפ' הבא.
, בבעל המון – בהמון – שהמו אחרי הבעל, [נתן את הכרם לנוטרים] לפיכך העמיד עליהם משמרות והביא עליהם המונות סזר"ל המונות ומשמרות של אוה"ע.
איש יביא בפריו אלף כסף, הביא איש על פריו ומצא בו אלף צדיקים שלמים בתורה ומעשים טובים סחרומז לנבוכדנצר כבדרשה הבאה, ומצא באותו הדור אלף צדיקים כמש"כ (מלכים ב כ״ד:י״ד) החרש והמסגר אלף, שמוסב על צדיקים וחכמים, ונקראו חרש ומסגר על שם שבשעה שפותחין בדברי תורה נעשו הכל כחרשין, ובשעה שסוגרין, שמחליטין וחותכין הדין שוב אין פותחין, והרבותא היא שאעפ"כ לא היו יכולין להגן על כלל האומה שהמו אחרי הבעל, כלומר אחר עבודת כוכבים.
.
(מ"ר)
(מ"ר)
צרור המור
כרם היה לשלמה. וגם ראינו שאז היה לשלמה זה הקב"ה כרם הוא ישראל שהיו מכונים בשם כרם: